יום שישי, ינואר 26, 2007

אתר חדש- New Website

כתובת האתר החדש של התנועה לזהות אשכנזית
WWW.ASHKENAZ.ORG.IL
אתם/ן מוזמנים לגלוש

יום שבת, אוגוסט 26, 2006

גילוי דעת





התנועה לזהות אשכנזית קוראת לחיילים שחזרו משדה הקרב, ליחידים ולחוגים,

ולכל קבוצות המחאה שקמו כתגובה למחדלים שהתגלו בעקבות מלחמת לבנון ה-2

יש להתארגן בכל רחבי הארץ, לנסח תוכניות נועזות ולהיאבק ביחד:



נגד
מדיניות חוץ מתגוננת וסבילה
ונגד גל האנטישמיות בעולם!


בעד
מדיניות חוץ יזומה!
דריכות גבוהה לעת מלחמה!
סולידאריות יהודית!
הנהגה ערכית וטוהר מידות!



תל-אביב 25.8.2006








יום חמישי, אוגוסט 10, 2006

מקונפליקט מזוין להכרעה מדינית




מקונפליקט מזוין להכרעה מדינית

לקראת הדיון שייערך בבית לייוויק, רח' דוב הוז 30 תל-אביב
ביום ה' 17.8.2006 בשעה 20.00

אין להשלים עם החלשת מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. לא מדובר בבעיה של "הסברה" גרידא, אלא בהתגייסות טוטלית למאבק מדיני. קיימים סיכוים טובים לשינוי המצב, כי המדינה ניצבת בחזית הקדמית של העולם המערבי, המאוים מהתפשטות האיסלם הקיצוני.

לשינוי מהלך במדיניות החוץ הישראלית נדרשת קודם היערכות פנימית עמוקה בחברה ובזהות הישראלית, הווה אומר: תפיסה מפוכחת על יחסי דת וחילון, על הפסיפס האתנו-תרבותי (אשכנזים-ספרדים-מזרחים) ועל הקשר בין הארץ לבין יהדות העולם. לגיבוש עמדות במישור הפנימי תהינה השלכות על מדיניות החוץ. זו הערובה שלהישגים בשדה הקרב יהיה ביטוי הולם ברגע של הכרעות מדיניות.

הסכסוך הישראלי-פלשתינאי הנו התנגשות בין שאיפותיהן הלגיטימיות של שתי תנועות לאומיות והמזרח התיכון ידע על רקע זה מלחמות עקובות מדם והתגוששויות מזוינות בלתי-פוסקות. כתוצאה מכך טבעי הדבר שבישראל התגבשו תפיסות אסטרטגיות וביטחוניות המנסות לתת מענה לשאלות הקיומיות של מדינת היהודים. כתוצאה מהמלחמה המתנהלת כיום נגד החמאס והחיזבאלה, בצפון ובדרום, והמחיר הצבאי והאזרחי שנדרש לכך, ישנה תחושה אצל ישראלים רבים שמתקרבת השעה לגיבוש תפיסות חדשות שתאפשרנה לצדדים המעורבים בסכסוך להפחית את הסכנות ולצאת, לו חלקית, מהמבוי סתום בו האזור נמצא מזה שנים רבות. העמדה החדשה טוענת שבחשיבה האסטרטגית של ישראל יש להעביר את הפוקוס הדומיננטי מהזירה המזרח תיכונית והקונפליקט המזוין לזירה מדינית בינלאומית, שיש בה פוטנציאל להתפתחויות דינאמיות ובלתי-צפויות. גם אם הסיכוי לפתרון רדיקאלי של הסכסוך אינו נראה באופק כרגע, המדיניות החדשה תגביר לפחות את האפשרות להתחזקותה המשמעותית של העמדה הישראלית ובדרך זו גם להחזיר לישראל את כוח ההרתעה שלה.

יש להבהיר, שאין מדובר בהדגשת החשיבות של המישור ההסברתי-הדיפלומאטי בלבד, דבר שנאמר בעבר פעמים אין ספור, אלא בשינוי תפיסה כוללת במישור פנים-ישראלי ויהודי אשר השלכותיו תהיינה מורגשות במדיניות חוץ ובשיפור מעמדה הן של מדינת ישראל והן של יהדות העולם. לאיום הטרור ולאיום הצבאי יש לתת מענה צבאי-בטחוני, אבל יש כיום צורך במדיניות חוץ בעלת תנופה, יצירתית ואפקטיבית יותר. מדיניות זו מחייבת גיוס משאבים ומאמצים לא מבוטלים. שברגע שיהיו מופנים ישירות לקהלי יעד ולזירות בהן נחתכות הכרעות גורליות, יש להניח שישאו פרי.

היסודות והנימוקים לשינוי אסטרטגי ניתן לחלקם לחיוביים ושליליים.
נימוקים שליליים
1. עמדות הצדדים ומאזן הכוחות הכולל במזרח התיכון הם כאלו שאינם מאפשרים הכרעה ברורה. הווה אומר, אמנם מדינת ישראל מוכיחה את כושר ההישרדות שלה וקיומה ניראה מובטח לשנים רבות, ביחד עם זאת האיום על עצם קיומה אינו מרפה, דורש מחירים כבדים ומטיל צל כבד על התפתחותה החומרית והרוחנית.

2. לעולם הערבי-מוסלמי מרחב גיאוגרפי, גודל אוכלוסייה והשקפת העולם, המאפשרים לו אורך רוח רב ויכולת גדולה לספוג מכות צבאיות, כשבחשבון כולל אינן מרתיעות אותו לגמרי מלנסות שוב לפגוע במדינת ישראל ולערער את הביטחון העצמי של אזרחיה.

3. למדינת ישראל משאבים מצומצמים וקשה לה מאד להתמודד מול התעמולה העוינת והמנגנון המשומן היטב של דובריה ואוהדיה של העמדה הערבית.


4. דעת הקהל העולמית והתקשורת מעדיפים באופן טבעי להזדהות עם הצד המקופח כביכול, עם ה- underdog, ובגלל זה, בנסיבות של היום, עמדת הפתיחה של ישראל חלשה יותר.


5. מדינת ישראל נאלצת ללא הרף להפגין את יכולתה הצבאית והשליטה על הציבור
אחר המצטלמים רע מאד בעיני העולם. לכן ישראל מותקפת ללא הרף והיא נדחפת
לעמדת מגננה, כשעל דובריה להציג שוב ושוב את הפעולות הצבאיות שלה כתגובה
על מעשי טרור והתגרויות מהצד שכנגד.
6. מאחר והבעיה של האיסלם הקיצוני והפונדמנטליסטי הפכה לבעיה עולמית והטרור מכה מדי פעם בלב ליבו של המערב, התופעה של חיפוש שעיר לעזאזל עלולה להתפשט ולכרסם רבות בעמדותיהם של ידידי ישראל.

7. מאחר ולמדינת ישראל משטר דמוקרטי ועמדותיה, מטבע הדברים, נתונים למחלוקת,
החוגים הישראלים המביעים עמדה פרו-ערבית מובהקת זוכים להבלטה ניכרת בעולם
וגורמים לנזק לא-קטן למאמץ ההסברתי של ישראל.

8. החשיבה האסטרטגית של ישראל, הן ברובד המקצועי והן ברובד הציבורי, תקועה מזה שנים בגלל שורה ארוכה של סיבות פנימיות וחיצוניות. המצב הזה והוואקום הרעיוני שנוצר דוחפים את מעצבי המדיניות לנקיטת צעדים צבאיים בו בזמן שבמאבק המדיני אפשר היה לשפר בהרבה את עמדותיה של ישראל.

נימוקים חיוביים
9. יש אפשרות להשגת תוצאות טובות יותר בזירה המדינית ויש פוטנציאל לצבירת נקודות חיוביות למדיניות החוץ הישראלית. אבל לשם כך דרושה היערכות פנים-ישראלית ושינויי עמדות יסוד. רק אז ניתן יהיה להציג את עמדת ישראל בעולם בצורה משכנעת יותר ולשפר משמעותית את מצבה בזירה הבינלאומית.

10. ליהודים יש דמוי בעולם של עם קטן, חכם ובעל רקורד עשיר בהישגים לטובת האנושות
כולה. אין שום מניעה להישען על עובדות אלו בצירוף כמובן הישגיה של מדינת
ישראל, במטרה להציג, מול העולם, חזית אחידה של העם היהודי עם כל העוצמה
הרוחנית והמוסרית הייחודית לו.

11. הדגשת האינטרס המשותף למדינת ישראל ולקהילות היהודיות בעולם ימנע משני
הצדדים להיקלע למצבים של ניגודי אינטרסים. גם אם מצבים אלו הם לא
מדוברים כמעט, הם קיימים וניתן להתמודד איתם, אם משלבים את האינטרס
של המדינה עם האינטרס הספציפי של כל קהילה יהודית ובהתחשב בשיקולים
גלובליים.

12. האיסלם הקיצוני מצליח לא-במעט בכוונתו להצטייר בעולם כמייצג של האינטרס
הערבי כולו. לעולם המערבי בכללותו יש ערכים משלו, מסורת של חילון ואורח חיים דמוקרטיים.
התוצאה היא שלעתים קרובות השפה שמדבר כל צד והמשא ומתן המתנהל ביניהם
גורמים לחוסר תקשורת ואי-הבנות עמוקות. אף קורה לעתים קרובות שלצד המדבר
ברטוריקה הדתית יש כביכול יתרונות אחדים שלא קל להתמודד אתם. מסיבה זו,
כמו מסיבות אחרות הנובעות מצרכים תרבותיים פנימיים של העולם המערבי, טוב יהיה
אם גם במדינת ישראל ובמערב כולו ייווצר איזון חדש ויצירתי בין מודרנה לבין
המסורות הדתיות השונות שלו. איזון חדש זה יוסיף לחוסן הרוחני והמוסרי של המערב
וליכולת שלו להדוף את התקפותיו של האיסלם הקיצוני.


13. המצב הגיאו-פוליטי של מדינת ישראל מציב אותה בחזית קדמית של העולם המערבי
כולו,על כל המשתמע ממנו לחיוב ולשלילה. בימינו אנו, להגן על זכות קיומה של ישראל
פירוש הדבר להגן במידה ניכרת על עקרונות ותפיסת עולם של המערב כולו. ברגע
שמדיניות החוץ הישראלית תדע להגדיר זאת בניסוחים קולעים ומשכנעים תגבר האהדה לעמדותיה.


14. החברה הישראלית מורכבת מיהודים וצאצאיהם ליוצאי אשכנז, ספרד ומזרח. ברגע
שהעושר האתנו-תרבותי הזה יזכה להבלטה נכונה וחכמה. הדבר עשוי לפתוח
ערוצי תקשורת והזדהות עם עמים שונים וקהלים בעלי רקע מגוון. זה יחזק את ההזדהות
עם ישראל והמצב הביטחוני המיוחד שלה.


15. חיזוק הסולידאריות הפנים יהודית זהו ערך עליון בהתמודדות עם האויב החיצוני.
ייתכן שסולידאריות זו כשלה בעבר ברגעים קריטיים, אך אסור שזה יקרה שוב.
יש ללמוד לקח. סולידאריות אינה פרי של רגשות בלבד, אלא מדובר בחיפוש ואיתו ר
אינטרסים משותפים, בפתיחות כלפי האחר וכלפי השקפת העולם שלו. זו מלאכה
חברתית, חינוכית ופוליטית ארוכת טווח המחייבת חזון, תכנון והשקעה גדולה.
כך יגבר בטחונה של ישראל והיא תצליח יותר בהגשמת יעודה הלאומי.








יום רביעי, יוני 28, 2006

! ... יותר אשכנז, יותר אשכנזיות





יותר אשכנז, יותר אשכנזיות!...

הרהורים אחדים בעקבות הכנס "אשכנזיות מהי?" שהתקיים במכון ואן-ליר, בירושלים
ב-19.6.2006


נאמר זאת בראשית דברנו: יישר כוח וברכה חמה להנהלת מכון ואן ליר, לפרופ' יהודה שנהב על היוזמה ואומץ הלב, ולכל יתר המשתתפים על עריכת דיון אקדמי ראשון בנושא כה מרכזי בחיינו. סביר להניח שכנס זה ישמש כזרז לתהליכים הגלויים והתת-קרקעיים של חיזוק התודעה העצמית בחלקים נרחבים של החברה הישראלית.

אמנם לא ניתנה הפעם הזדמנות לדוברי "התנועה לזהות אשכנזית" להשמיע את דברם, אבל ברגע
שהוזכרה התנועה ושמו של העומד בראשה, שהיה נוכח באולם, הגיב הקהל בעניין ובסימפטיה כלפי התופעה. בנקל ניתן לשער, כי במידה וקולם של דוברי התנועה היה נשמע מעל במת הכנס, זה יכול היה להמחיש מי הן הדמויות העומדות מאחורי האשכנזיות האקטיבית. אזי, האירוע כולו, שממילא קיבל כסוי נאות בתקשורת הישראלית, זוכה היה לאימפקט הרבה יותר גדול. אך זה כבר ספור אחר. מה שבטוח זה, שאז הייתה נחסכת ההערה של גברת אחת מהאולם שבשיא תמימותה התבטאה "באתי לכאן, כי קיוויתי למצוא מענה לשאלה אשכנזיות – מהי? ולא שמעתי תשובה..." גם אם דוברי "התנועה לזהות אשכנזית" לא מתיימרים לתת לכך תשובה חד-משמעית וממצה, בכל זאת הם היחידים המצביעים על כיוונים חדשים ושביכולתם לחבר בין התיאוריה והפרקסיס.

"אני מזרחי, כקטגוריה פוליטית. המזרחיות שלי לא מחוברת כל כך לשורשים..." –כך הדגיש בראשית דבריו פרופ' יהודה שנהב. ניתן לקבוע דבר מקביל גם לגבי האגף האשכנזי. כלומר, אי-אפשר לעסוק באשכנזיות אקטיבית ללא מודעות פוליטית מפותחת. מעצם תפקידה, האקדמיה יכולה להסביר, לנתח ולהגדיר תופעות בכל תחום ותחום, בעוד שעל האזרח, ההומוס פוליטיקוס, מוטלת האחריות להעמידם במרכז את הצרכים חברתיים ולנסות להציע להם פתרונות. בסיכומו של חשבון, אמנם היה זה כנס בעל אופי אקדמי אך לא ירחק היום ולדיונים מסוג זה יהיו לא-מעט הדים והשלכות בחיי הציבור ובמאבקים הפוליטיים.

שוב נזרקה לאוויר השאלה הקלאסית "האם האשכנזיות החדשה הינה ריאקציה למזרחיות?" שמענו שאלה זו עד לעייפה והגיעה העת סוף-סוף להגיד משהו בנדון. מקור השאלה, היא יותר בעצלות מאשר בסקרנות אינטלקטואלית. היא נובעת מתוך תפיסה מכאנית וצרת אופקים של המציאות. כי בתגובה על שאלה זו של מה גרם למה, ניתן פשוט לשאול, האם המזרחיות גופה, החל מימיו הרחוקים של ואדי סאליב עד לימינו אנו, היא איננה ריאקציה למשהו? ומהו המשהו הזה, אם לא המציאות והאתוס האשכנזי-ישראלי אשר לטוב או לרע, הקים והוריש לנו את הארץ הזו?

בקיצור, אם מישהו מנסה להסביר את התופעה של האשכנזיות המתחזקת לאחרונה כריאקציה על המזרחיות בלבד, עושה לעצמו חיים קלים. עם כל הכבוד לפעילותה הנמרצת של "הקשת הדמוקראטית המזרחית", להתפתחות האשכנזיות יש דינאמיקה, מניעים ויעדים משלה.
סוגיית יחסים אשכנזים-מזרחיים, חשובה כשלעצמה, אך היא איננה מספקת כדי להסביר את מכלול התופעה של האשכנזיות. ואפשר עוד להוסיף, שאלו המתעקשים לראות ביחסים אשכנזים-מזרחים את חזות הכול, וישנם רבים כאלה, הם בעצם תקועים במסגרת רעיונית צרה למדי שהציונות כפתה עליהם. ראינו זאת גם בסרט "האשכנזים" של דני דותן ודליה מבורך שלפי שמו התכוונו היוצרים למשהו אבל בפועל הם עסקו כמעט רוב הזמן בסוגיה הבין-עדתית... כנכון, קל להתמודד עם השאלות שהקיום האשכנזי מציב בפנינו. אבל כשמישהו מחליט להעלות למגרש הזה, עליו למצוא את תעצומות הנפש הנדרשות כדי להתמיד בדרכו. מדובר באקט פוליטי במלוא מובן המילה, החורג מהגבולות שהשיח הציוני המקובל קבע עבורו. בסוגיה של הקיום האשכנזי ומשמעותו יש לדון בכל מורכבותה וביריעה היסטורית רחבה יותר ממה שנעשה עד כה.

לפי תפיסתנו יש לקשור את הדיון מי הם האשכנזים ומהי אשכנזיות לקונטקסט ההיסטורי של המרחב האשכנזי. לדיון הסוציולוגי, מעודכן ועשיר ככל שיהיה, יש לגשת בגישה אינטרדיציפלינארית, בשיתופם של היסטוריונים, סוציולוגים, הוגי דעות וחוקרים ממדעי המדינה. אזי יש סיכוי שנקבל תמונת מצב מניחה את הדעת. ולשמחתנו, יש לציין, ישנם כיום היסטוריונים צעירים המכירים בייחודיות של ה"נרטיב האשכנזי", ללא התניות אידיאולוגיות למיניהן.


"גם אם נאסוף אלפי תשובות מפיהם של יוצאי אשכנז על השאלה מהי אשכנזיות עבורם? –כפי שהתבטאה ד"ר אורנה ששון-לוי מאוניברסיטת בר-אילן- לא נקבל תשובה על השאלה הזו". ואנו מוסיפים: התשובה תבנה מתוך הכרה עם לימוד תפיסות העולם,היצירה והקיום האשכנזי במרוצת השנים. הקיום קודם לתודעה, כך למדנו מהמרקסיזם, וכך יש לנהוג גם במקרה שלפנינו.

פרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה היה לקוני מאד בדבריו. הוא בוחן את האשכנזיות על ציר מעמדי והוא קובע "האשכנזיות החדשה זו התרסה לא מודעת כנגד מציאות בה המעמד הבינוני הישראלי נפגע מעלייתם של המזרחיים..." האשכנזים מאבדים את המדינה ורוצים להבטיח את חלקם בחלוקת העוגה הלאומית המצומקת... ומה החידוש בדבריו, אנו שואלים. האם זה מספק לנו תשובה דלה לשאלה "מהי אשכנזיות?". וכי תיתכן בכלל התארגנות חברתית כלשהי, שלא תדרוש שינוי בסדר עדיפויות, שבהכרח יגרור אחריו דרישה להפניית משאבים שונים? יש להניח שפרופ' גוטווין יודע היטב עד כמה מוסדות שונים המייצגים את האשכנזיות במיטבה זקוקים נואשות לסיוע ציבורי, אבל האחראיים על התרבות במדינה אטומים אליהם ומתעלמים מקיומם.

ממצאים חדשים המגיעים מהשטח ספקה ד"ר טלי לב ומאחר ואלה זכו לתהודה רבה בעיתונות הישראלית, לא נחזור עליהם כאן. נתון אחד בולט במיוחד היה, שדווקא בקרב צעירים אשכנזים, בהשוואה לדור המבוגרים, קיימת נטייה חזקה יותר להגדיר את עצמם בתור שכאלה. זאת גם בהשוואה למזרחים המעדיפים לרוב לציין את העדה הספציפית שלהם (תימנים, מרוקאים, עיראקים וכדומה) ולא את זהותם המזרחית הכללית. הממצא הזה סותר את הדעה הרווחת בציבור "שכל נושא העדתיות ילך ויימחק בחלוף הזמן..." הצעירים חושבים (וחלקם גם פועל) בכיוון אחר לגמרי...

אם לחזור לדברי הפתיחה של פרופ' יהודה שנהב, ראוי להזכיר, בין יתר ההגדרות הקולעות שלו, שמתרחשת "אתניזציה של המרכז, דבר המעיד על בשלות פוליטית...". האשכנזיות הייתה משך כל השנים מזוהה עם הישראליות, אבל מסיבות רבות היא נבלעה ונחנקה בתוכה. כרגע קורה שהאשכנזיות הרדומה הזו מתעוררת לחיים, ולפי דעתנו, לא ירחק היום עד שהיא תתפרץ במלוא חיוניותה ועוצמתה. העומדים בראש התנועה לזהות אשכנזית, צריכים להבין את התופעה לעומקה ולהשכיל לתרגמה לעובדות בשטח עם כל המשמעות הפוליטית הכרוכה בכך . יש למצוא את האיזון המיוחל בין האופי הנון-קונפורמיסטי, המחאתי של התנועה, ובין מסריה החיוביים הפונים אל עתיד. על האשכנזים החדשים להתמיד בהצגת השקפת העולם של תנועתם ולהפיץ עת החזון שלה.

ועוד פרט חשוב. אל לנו להתרגש יתר על המידה מהאשמות הנזרקות לאוויר כנגד "הציונות האשכנזית"...זה דווקא מגרה אותנו לבצע תרגיל של "הפוך על הפוך". הווה אומר, אמנם הציונות לא הייתה מפעל בלעדי של האשכנזים, אלא הגשמת שאיפה משותפת לכל קהילות ישראל, אך יש
להודות שהציונות שהובילה את ההתחדשות הלאומית שלנו הייתה אשכנזית מאד...רק מה?
היא לא הייתה אשכנזית במידה מספקת...כי אם כן, החברה כולה הייתה נראית היום אחרת.
לכן הקריאה: יותר אשכנז, יותר אשכנזיות! היא טובה למדינה ולכל העדות, היא קריאה למען עתידנו ולמען החברה כולה.




יום שני, יוני 05, 2006

כנס- אשכנזיות מהי



יום שני 19 ביוני, 2006
אשכנזיות מהי?
שעת התחלה - שעת סיום: 21:30-17:00
על הארוע:
מושב ראשון: מעמד וזהות אשכנזית יו"ר ודובר: פרופ' יהודה שנהב
בהשתתפות: ד"ר אורנה ששון-לוי, הלובן הבלתי נראה: השיח העכשווי על אשכנזיות
פרופ' דני גוטוויין, האשכנזים המדומיינים: משטר ההפרטה והבנייתו של שיח הזהויות הישראלי
ד"ר טלי לב, אשכנזיות מתוצרת הארץ
מושב שני: גילוייה של התרבות האשכנזית? רב-שיח שיעסוק בהצגה "עירם של האנשים הקטנים" (בימוי ועריכה מוזיקלית: אופירה הניג / על פי סיפורים קצרים מאת שלום עליכם / תיאטרון החאן)
יו"ר ודוברת: פרופ' חנה הרצוג בהשתתפות: אופירה הניג, פרופ' חיים חזן, דליה מרקוביץ

לעוד פרטים :http://www.vanleer.org.il/Data/UploadedFiles/Events/568.pd

המעונינים בהסעות מתל אביב צרו קשר דרך האימייל
ashkenaz_1@hotmail.com


יום שלישי, אפריל 25, 2006

יום השואה



ז כ ו ר
נגד חיסול הזהות האשכנזית!

נגד החרם על שפת היידיש!

למען עתיד מדינת ישראל!

25.4.2006 כ"ז בניסן תשס"ו
יום חורבן יהדות אירופה

ז כ ו ר

יום שבת, מרץ 25, 2006

מי מפחד מהאשכנזים




איך מתחילה מהפכה?...

תחת הכותרת "מי מפחד מאשכנזים?" התקיים ב-23.3.2006 אירוע מרתק בסניף של הקשת הדמוקרטית המזרחית בתל-אביב. מתי שמואלוף מטעם הקשת ראיין את אסף גלאי יו"ר התנועה לזהות אשכנזית. זו הפעם הראשונה שמתקיים דיאלוג ישיר
מסוג זה, בו בא לידי ביטוי בעיקר דור של צעירים בני 20-30 וגם נציגים אחדים מדור הביניים.

היה חשמל באוויר וגם חשש להתלהטות יתר של יצרים, אבל בסך-הכול הדיון התקיים בצורה עניינית וקולחת במידה גדולה הודות לשאלותיו ולהנחייתו הברורה של מתי שמואלוף. אמנם התגלעו חילוקי דעות בין המשתתפים בדיון אבל גם ניכר היה הרצון לפתוח בדו-שיח קונסטרוקטיבי.

רוב הדוברים הצביעו על סגירת הפערים הסוציו-אקונומיים כתנאי להגשמת החזון החברתי שלהם, בעוד שאסף גלאי דבר נגד הכחשת הזהויות ההיסטוריות של אשכנזים ומזרחים גם יחד.

מצד אחד התברר שלאנשי הקשת יש קושי מובנה לקבל את הזהות האשכנזית כשלעצמה והם רואים אותה בעיקר כזהות בעלת פריבילגיות, מצד שני לאנשי התנועה לזהות האשכנזית יש קושי מובנה לקבל אקסיומות של השמאל המזרחי, מפני שהם רואים את עצמם כחלק של חזית לאומית בה פועלים צעירים בעלי השקפות פוליטיות שונות.

אין ספק שאם אסף גלאי, כיו"ר התנועה לזהות אשכנזית, היה משמיעה דעות הנוטות לשמאל, היו נופלות הרבה מחיצות וזה היה מאפשר שיתוף פעולה רחב היקף. דבר דומה אפשר לומר שאם פעילים מהקשת הדמוקרטית המזרחית היו מוכנים לדון בפוליטיקה של הזהויות ללא זיקה אוטומטית למצב הסוציו-אקונומי היה נפתח אפיק לקידום משותף של אינטרס משותף.

כל המשתתפים יצאו בתחושה שיש לעשות "רגע, חושבים". אין זה מדובר בחישובים טקטיים של תועלת מיידית בלבד, אלא בתהליך עמוק עם רגישויות עזות ומשקעים
חזקים. מדובר על הלחם ועל הרוח ועל הכול מה שביניהם.

כך מתחילה מהפכה. מתי המפגש הבא?